כשהאדם מאבד את הטעם, מתיאש מהכוחות של עצמו
עליו לפנות לשמים, יש שם מישהו שמקשיב רק לו
ואז עוד בלי לדעת כלום, אדם מקבל מענה
רצונות חדשים מלוי וקידום, תקוות לעתיד טוב ושונה
אחר כך הוא שוב נופל, שוב מתחיל לצעוק ולשנוא
מרגיש ריקנות מחומר מרוח, בקושי סוחב את עצמו
כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחפשי במסתרים תבכה נפשי
הוא נופל כבר בלי חומר דלק, הכל ריקני וזר
גם בעבודה, גם בתוך הבית, מרגיש מבפנים שום דבר
לפעמים מעדיף את החומר, לפעמים את הרוח
אך גרוע מכל כלום, רק רוצה לנוח, רק רוצה
להתרסק ולפול
ועוברים חדשים של טוב ורע, הבלבול רק גובר וחונק
עד שאין כבר מוצא מתוך הביצה, הוא קם ובוכה וצועק
כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחפשי במסתרים תבכה נפשי
זה לא בכי מערפול ידים, פשוט האדם כבר מבין
שלבד אי אפשר
צריך מינימום שנים, כך מתגלה אלהים
ואז הוא בונה לו כתר, כי זאת מטרה עליונה
הוא מתחיל להבין שהכל תלוי רק בו ובחברה הנכונה
מצד אחד זוכה לכתר, מצד שני לשפלות של עצמו
אין כלום בעולם הזה רק הבורא, האדם מאמין
בכל דבר כשרע לו
כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחפשי במסתרים תבכה נפשי
מילים: מיכאל לייטמן, ארקדי דוכין לחן: ארקדי דוכין שירה: שולי רנד, ארקדי דוכין קולות: מקהלת פרחי ירושלים
